מיד בתום שירותו הצבאי, בנובמבר 2005, נסע גיא לכבוש את אמסטרדם. הוא חי מהיד לפה, עבד בעבודות מזדמנות, ורק כשרווח לו קצת, הוא התחיל לשים לב שהכתף הימנית שלו מציקה לו. במהלך חודשים רבים נבדקה הכתף בידי אורתופדים שונים, שנתנו לגיא משככי כאבים או תרופות אנטי דלקתיות. אך ללא הועיל. בסתיו, בביקורו של גיא בארץ, נבדקה הכתף שלו ברנטגן ובסי.טי, אך גם הבדיקות הללו העלו חרס. בלית ברירה, הוחלט לבצע בדיקת אמ.אר.איי, שהיא הבדיקה המדויקת והמהימנה מכולן. גיא חזר לאמסטרדם, ובאמצע נובמבר הגיע במיוחד לארץ כדי לבצע את הבדיקה.
ב-16 בנובמבר 2006, למחרת הבדיקה, בשעה עשר בלילה, חזרנו גיא ואני בלב כבד מפגישה עם אורתופד מומחה לכתף. תלינו הרבה בפגישה איתו, אך כל מה שהרופא יכול היה לומר לנו, זה שבדיקת האמ.אר.איי של גיא נקייה, ולהפנות אותנו לרופא המשפחה. הרגשתי אכזבה עמוקה מכך שלאחר כל המאמצים שנעשו, נשארנו ללא מענה. קיוויתי כל כך שבדיקת האמ.אר.איי תזהה ציסטה קטנה, אפילו גידול שפיר היה מתקבל בשמחה, אבל כלום.
לא הייתי שקטה. גיא התיישב בסלון וזפזפ מול הטלוויזיה, בועז היה בשיעור יוגה. התיישבתי מול המחשב והתחלתי לגלוש מאתר לאתר, לבקר בפורומים שונים, כשבעצם לא היה לי מושג ירוק מה אני מחפשת. הרי אני בורה גמורה בכל מה שקשור לרפואה. ואז נזכרתי בתופעה משונה שעליה סיפר גיא, ושהרופאים כולם ביטלו אותה כלא-רלוונטית ואפילו כהזויה: בכל פעם שהוא שתה אלכוהול, הכאבים בכתף מיד גברו. פניתי לגוגל, מנסה ביטויים שונים. חיפוש ועוד חיפוש, והמשפטImmediate Pain After Drinking Alcoholic Beverages הניב תוצאה אחת בלבד: הודג'קינס.
כך למדתי שהודג'קינס הוא סוג של סרטן הלימפומה. בכל אתר של הודג'קינס הופיע הסימפטום של גיא בעשירייה הפותחת. שם הוא לא היה הזוי בכלל. בועז חזר בדיוק משיעור יוגה, ובאצבע רועדת הראיתי לו את התוצאה על המסך. גיא עדיין היה שרוע בסלון, שומע-לא-שומע את ההתרגשות שלנו. טלפנתי לחברה רדיולוגית וסיפרתי לה שכנראה לגיא יש הודג'קינס, היא אמרה לי שאני מדברת שטויות וחזרה לישון, אבל למחרת היא התקשרה על הבוקר וזימנה אותנו מיד לבדיקת סי.טי. ביום שישי בבוקר, עשר שעות אחרי שאותר בגוגל, נצפה בצילום הסי.טי גוש בגודל שבעה סנטימטרים בבית החזה של גיא. ככה נולד הסיפור שלנו.
מאחר שאני מתעדת כפייתית ויש לי צורך עצום לשתף, התחלתי לכתוב לחבריי וחברותיי אימיילים עם כל הקורות אותנו. העדפתי את הכתיבה על פני דיווחים טלפוניים. גם גיא, שכנראה לא נפל רחוק מהעץ, התחיל לשתף את חבריו, וגם את חבריי, במסע שבו התחלנו ללכת יחד.
 
מיכל שטראוס-תבורי.